בחדר המגורים הנעים של שי ודניאל, השמש בקושי זרחה, והטילה אור רך דרך הווילונות. ארבעת החברים, עדיין מנומנמים מהניצחון האחרון שלהם ב-טיקטוק, זומנו על ידי קול בלתי צפוי. "שי, דניאל, בואו לכאן, בבקשה", קראה מיכל, אמם, בטון שהעלים את השינה מעיניהם מיד.
שי ודניאל גררו את רגליהם וניגשו, בעקבותיהם אופיר ונועם, שבילו את הלילה בבית. הם מצאו את מיכל יושבת, זרועותיה משולבות, מבט של אי-שביעות רצון על פניה. לצדה, מחשב המשפחה העתיק זמזם, והציג את עמוד ה-טיקטוק שלהם.
"חברה הראתה לי את זה", החלה מיכל, ומצביעה על המסך שבו הוקרן האירוע המפורסם של 'טיקטוק טרופיקנה'. "מישהו יכול להסביר לי למה אתם הופכים את העסק שלי לקרקס?"
בחדר השתרר שקט, מלבד הסרטון שהתנגן ברקע – שי ודניאל מכוסים בגלידה, צחוק מהדהד. הניגוד בין הסרטון השמח לבין הבעת פניה הרצינית של אמם היה כל כך אבסורדי שנועם היה חייב לחנוק צחקוק, וזכה למבט חוד ממיכל.
שי לקח נשימה עמוקה. "אמא, אנחנו… אנחנו רצינו לעזור. העסק שלך, 'היופי שבך', רצינו להציל אותו. בנינו אתר וקידמנו אותו ב-טיקטוק".
מיכל הרימה גבה, "על ידי הפיכת עצמכם לליצני גלידה?"
דניאל, שניסה להקל על האווירה, הצטרף לשיחה, "טוב, חשבנו שקצת טעם לא יזיק".
זה עורר חיוך קצר אצל מיכל, אבל הוא דעך במהירות. "אני מעריכה את המאמץ, אבל מאז שהתחלתם… המכירות דווקא ירדו".
שתיקה השתררה בחדר, כבדה יותר מבעבר. פני הילדים נפלו. כל הלייקים, הצפיות, התהילה הוויראלית – הם היו כל כך בטוחים בהצלחתם. איך זה לא יכול היה להתבטא במכירות?
אופיר, שתמיד היתה קול ההיגיון, דיברה, "אבל עבדנו כל כך קשה. למדנו על קידום אתרים, עיצוב אתרים, אפילו עריכת וידאו. איך זה לא יכול לעבוד?"
מיכל התרככה כשראתה את הבלבול והעצב האמיתיים בעיניהם. "אני יודעת שעשיתם את זה, ואני מעריכה את זה, אבל יש עוד דברים בעסק מלבד תשומת לב. זה עניין של התחברות לקהל הנכון, לתת להם את מה שהם צריכים". הקהל שאני מוכרת לו זה נשים לא נערות וילדות. טיקטוק וסגנון הסירטונים זה לא הסגנון שידבר אליהן.
הילדים החליפו מבטים, ההבנה שוקעת בהם. בבהילותם לעזור, הם התמקדו ביצירת רעש במקום להבין את הצרכים של הלקוחות של אמא שלהם.
שי, מוחה דמעה, אמרה, "רק רצינו לעזור, לגרום לך להיות גאה".
מיכל משכה את ילדיה לחיבוק, עופר ונועם הצטרפו. "אני גאה. הראיתם יוזמה, יצירתיות, ויותר מכל, עשיתם את זה ביחד, כמשפחה".
המצב רוח השתפר כשכולם צחקו ביחד, המתח נמס. "אז מה עושים עכשיו?" שאל דניאל, להוט לתקן את המצב.
מיכל חשבה לרגע, ואז חייכה. "מה דעתכם שנעבוד על זה ביחד? הראיתם לי את הכוח של שיווק מקוון. אולי הגיע הזמן שאלמד מכם".
התרגשות ריחפה באוויר. המשימה שלהם קיבלה תפנית בלתי צפויה, אבל עכשיו, עם מיכל על הסיפון, האפשרויות נראו אינסופיות.
נועם, האופטימיסט הנצחי, אמר, "אולי הסרטון הבא שלנו יכול להיות על איך לא להשתמש בתוספות שיער".
כולם צחקו, מדמיינים את התקלות והמהומה שהם יכולים לצלם, הפעם עם האישור וההדרכה של מיכל.
כשהתאספו סביב המחשב, מעלים רעיונות ומתכננים את הצעדים הבאים שלהם, האכזבה של הבוקר נראתה כמו זיכרון רחוק. הם למדו לקח יקר: הצלחה זה לא רק לקבל תשומת לב; זה עניין של יצירת קשר משמעותי.
ובאשר למכירות, ובכן, הם היו נחושים לגלות את זה, הרפתקה מלאת צחוק אחת בכל פעם
