השמש של אחר הצהריים זרחה בעוז מעל תל אביב ויצקה גוון זהוב על העיר, אבל בחדר שבו ישבו שי, דניאל, אופיר ונועם, האווירה הייתה רחוקה מלהיות שמשית. הם ישבו מול הלפטופ של דניאל ובהו באתר שהקימו עבור "היופי שבך". למרות המאמצים שלהם, האתר נראה… ובכן, בואו נהיה כנים, הוא נראה כמו סלט שנחתך מיותר מידי מרכיבים.
חוץ מזה, האתר היה איטי מידי ולא זז, התמונות המגניבות ששי צילמה לא הצליחו הצליחו לבלוט.
שי שקעה בכיסא שלה, "זה נראה כמו אתר משנות ה-90. ולא בדרך מגניבה ורטרו."
דניאל נאנח, "יכול להיות שלקחנו על עצמנו יותר מדי. כלומר, איך חשבנו שאנחנו יכולים לבנות ולקדם אתר לבד?"
אופיר, שבדרך כלל היא הקול של ההיגיון, הנהנה בהסכמה, "אולי הגיע הזמן להודות שזה היה שאפתני מדי עבורנו."
נועם, ששמר על שתיקה, דיבר סוף סוף, "כן, אולי פשוט נספר לאמא שלכם את האמת. ניסינו, אבל…"
המורל שלהם היה נמוך כמו ים המלח. הם החליטו לסיים להיום, ראשיהם מורכנים, מרגישים מובסים. כשיצאו מהחדר, הם שמעו שיחת טלפון מהסלון. זו הייתה מיכל, שדיברה עם רואה החשבון שלה.
"לא, אני מבינה… כן, ראיתי את המספרים… רווח שלילי, כן… אני לא יודעת מה לעשות יותר," קולה של מיכל היה כבד מדאגה.
הילדים החליפו מבטים, כובד דבריה של אמם החזיר אותם למציאות. התבוסה שהרגישו לפני רגעים הפכה לנחישות עזה. נועם, עיניו בוערות בנחישות חדשה, פנה לקבוצה, "אנחנו לא יכולים לוותר. לא עכשיו. לא כשמיכל צריכה אותנו הכי הרבה."
שי, בהשראת דבריו של נועם, הצטרפה, "הוא צודק. אנחנו לא הולכים לשבת בחיבוק ידיים ולראות את העסק שוקע. אנחנו נגרום לאתר הזה לעבוד!"
דניאל, שחש בשינוי האנרגיה, הוסיף, "בואו נחשוב מחוץ לקופסה. ניסינו לעשות הכל בעצמנו, אבל מה אם נבקש עזרה?" עופרי, תמיד מעשית, הציעה, "אנחנו יכולים לחפש הדרכות מקוונות בחינם. יש המון משאבים בחוץ לעיצוב אתרים וקידום אתרים."
המצב רוח בחדר עשה סיבוב של 180 מעלות. הם כבר לא היו קבוצה של ילדים מובסים; הם היו כוח נחוש מוכן להתמודד עם האתגר חזיתית.
שי, עם ברק שובב בעיניה, אמרה, "ואם אנחנו הולכים לעשות את זה, בואו נעשה את זה מהנה. מה דעתכם שנפוך את זה למשחק? מי שימצא את ההדרכה הכי שימושית יקבל כדור גלידה מהאחרים."
צחוק מילא את החדר, המתח והתבוסה הוחלפו בחברות וברוח תחרותית שובבה. הם צללו בחזרה למשימתם, חיפשו הדרכות, צפו בסרטונים ואפילו נתקלו באתר שלימד ילדים כיצד לקודד.
דניאל מצא סרטון על איך להעשיר את האתר בתמונות אופן שלא יאטו את מהירות הגלישה באתר, התלהב וצעק, "בינגו! זה כדור גלידה אחד בשבילי!"
נועם, ששקע עמוק במאמר על קידום אתרים, הצהיר, "הקשיבו לזה, 'שימוש במילות מפתח ארוכות יכול לשפר את הנראות של האתר שלכם.' זה בהחלט שווה כדור!"
החדר היה מלא באנרגיה, רוחם של הילדים התרוממה בזכות מסירותם להצלת "היופי שבך". הם צחקו, למדו, וחשוב מכל, עבדו יחד כצוות.
ככל שהלילה התקדם, הם עשו התקדמות משמעותית. האתר החל לקבל צורה, ונראה פחות כמו אסון משנות ה-90 ויותר כמו חנות מקוונת מודרנית ומלוטשת.
מוצפים אך נרגשים, הם החליטו סוף סוף לקרוא לזה לילה. שי, מסתכלת סביב על חבריה, שותפיה להרפתקה המטורפת הזו, אמרה, "אתם יודעים, גם אם זה לא יצליח, אני שמחה שעשינו את זה ביחד."
דניאל, מחייך, הוסיף, "ובואו לא נשכח את הלקח הכי חשוב שלמדנו היום…"
יחד, הם קראו, "לעולם אל תמעיטו בכוחו של גלידה!" החדר התפוצץ מצחוק, בטנם כאבה וליבם היה מלא. הם התמודדו עם תבוסה, רק כדי לקום חזקים ומאוחדים יותר. ההרפתקה להציל את "היופי שבך" הייתה רחוקה מסיום, אבל בינתיים, הם התענגו על ההומורסטיות שבמסעם, על החברות הבלתי ניתנת לשבירה שלהם ועל הטעם המתוק של ההתמדה… וגלידה.